פסק-דין בתיק ת"א 30486-09-10

1.         עסקינן בתביעת שיבוב של התובע (להלן גם: " המל"ל") מהנתבעת בגין תשלומים ששילם וישלם המל"ל לנפגע ד"ר מוקלשה עיסאם, שנפגע בתאונת דרכים ביום 21.12.03, ע"ס של 2,671,701 ש"ח. הנתבעת הינה המבטחת בביטוח חובה  בתביעת הנפגע.

2.         ביום 17.8.11 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ואשר על-פיו שילמה הנתבעת לתובע את מלוא הדרישה ההסכמית בצרוף ריבית הסכמית והצדדים נותרו חלוקים בשאלת זכאות המל"ל לשכ"ט עו"ד בגין הסכום ששולם בסך של למעלה מ - 1,500,000 ש"ח.

            החלטה זו עניינה מתמצה באותה מחלוקת שנותרה בין הצדדים.

3.         ב"כ התובע טוען כי עוד ביום 27.8.08 פנה המל"ל לנתבעת בדרישה לתשלום 55% מסך הגמלאות אשר שילם וישלם לנפגע, וזאת בהתאם להסכם שבין הצדדים.

            הנתבעת דחתה דרישה זו בטענה כי הנפגע היה עצמאי שנפגע בדרך לעבודתו ומכאן שאין מקום לדרישה.

            ב"כ התובע טוען כי המל"ל שב ופנה לנתבעת תוך שהוא מוסר לה פרטים מהם ניתן ללמוד כי הנפגע נפגע בעת שהיה בדרכו לעבודתו בקופ"ח כשכיר ועל-כן קמה זכותו של המל"ל לשיבוב נזקו ולא הייתה כל הצדקה לדחיית הדרישה.

4.         משהנתבעת עמדה על סירובה לשלם בהתאם להסכם שבין הצדדים נאלץ התובע ביום 20.9.10 להגיש תביעה לבית משפט זה.

            לאור כתב ההגנה שהגישה הנתבעת ובו שבה על הטענה כי אין עילת תביעה למל"ל, נדרש המל"ל אף להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה.

5.         רק לאחר הגשת כתב התביעה נאותה הנתבעת לשלם את עיקרו של הסכום מכוח ההסכם אך ללא הריבית ההסכמית המגיעה מכוח אותו הסכם.

            אותה ריבית הסכמית שולמה בסופו של יום רק ביום 18.7.11.

6.         ב"כ התובע מציין בסיכומיו כי בין הצדדים הייתה קיימת מחלוקת, האם המקרה כאן חוסה תחת כנפיו של ההסכם שבין הצדדים שבוטל לאחר קרות התאונה בה נפגע הנפגע אך בטרם הוגשה התביעה לבית המשפט.

            בין לבין ניתן פסק-דינו של כב' הש' רם וינוגרד בת.א. (י-ם) 37002-03-10 שראה לקבוע, כי ביטול ההסכם שבין המל"ל לחברות הביטוח לא יחול על תאונות שהתרחשו עד למועד בו נכנס הביטול לתוקף. משמע,  בכל אותם מקרים שבהם ארעה התאונה עובר לביטולו של ההסכם יהיה המל"ל זכאי לשובב את ניזקו רק עד לגבול הקבוע בהסכם. במקרה שבפניי זכאי המל"ל ל - 55% מנזקו.

            מאחר ופסק-דין זה טרם הוכרע בערעור, הסכימו הצדדים על התליית ההליכים עד למתן הכרעה סופית בעניין.

7.         המל"ל מעמיד את דרישתו לשכר טרחת עו"ד בשיעור 7.5% מהסכום ששילמה לו הנתבעת בסופו של יום וזאת מכוח סעיף 25 ג' (2) להסכם שבינו לבין באי-כוחו וסה"כ 114,188 ש"ח בצרוף מע"מ.

8.         ב"כ התובע טוען שאם הייתה הנתבעת נענית לדרישה הראשונית שנשלחה לה ולא הייתה מעלה טענות שבסופו של יום ראתה לוותר עליהן, כי אז היו נחסכים ממנו התכתבויות נוספות וכן הגשת כתב התביעה לכתב התשובה.

            הוא מפנה לשני פסקי דין שבהם ראה בית המשפט לפסוק הוצאות למל"ל במקרים דומים.

9.         ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי אין מקום לדרישתו של המל"ל שכן בתיק זה לא נדרש המל"ל להתייצב לדיונים ואף לא להשיב ולמלא אחר הליכים מקדמיים. הוא מוסיף ומציין שמדובר בתביעת שיבוב סטנדרטית ושלצורך הגשתה לא נדרש המל"ל לערוך ברור עובדתי אלא להסתמך על נתוני התביעה העיקרית שמגיש הנפגע.

            לטעמו השאלה היחידה המהותית בתביעה כאן הינה שאלת תוקפו של ביטול ההסכם ושאלה זו לא תידון בסופו של יום בתביעה כאן שכן הוסכם שהיא תותלה עד לבירורה בערכאות הערעור.

10.        ב"כ הנתבעת טוען, כי בנסיבותיו של תיק זה דרישת המל"ל לשכר הטרחה כפי שדרש הינה דמיונית ואינה מתיישבת עם העבודה שנדרש המל"ל לבצע בתיק זה. אין מקום לקבל את התמונה שביקש המל"ל לצייר לפיה נגרר להתדיינות בתיק זה.